'לא נראה לי שתוכל לעזור לי' ,כך פתח יוסי את הפגישה.
'אני בן 32 רווק ,כל החברים שלי כבר נשואים מזמן, נראה שהשידוך שלי פשוט לא קיים'.

'אני שומע…' השבתי לו
'אבל מדוע הגעת אלי,אני אינני עוסק בשידוכין'.
הא..,הוא מיד השיב,'מטבעם של דברים,אני מרגיש מדוכדך וכבוי,התייאשתי כבר מהשידוכין
אין לי חשק לעשות כלום… וקשה לי עם התחושות של העצבות והדכדוך,
הגעתי אליך כי אמרו לי שאולי תוכל לעזור לי.

ואם אני אצליח,אמרתי לו,אם אצליח לגרום לך להיות מאושר ושמח, מה יקרה אז??
יוסי הרהר רגע והשיב,
'זה יהיה נחמד, אבל מוזר ולא הגיוני.
כי איך אפשר להרגיש שמח ומאושר כשאני חי לבד,איך אפשר להיות שמח כשכולם מסביב מקימים משפחה ורק אני שונה
מה ?? אני אשכח מהמצב האמיתי שלי??
אני אתעלם מהמציאות??'.

יפה..,עניתי לו, אתה כבר ענית לעצמך את כל התשובות.
כשהגעת אלי המשפט הראשון שאמרת היה,
'לא נראה לי שתוכל לעזור לי'
נראה לי שאתה "לא רוצה" שיעזרו לך.
באופן אבסורדי אתה דבק בתחושת המסכנות ולא מוכן לשחרר אותה.
אותה תחושת מסכנות שגורמת לך לסבל,
היא כמו דגל שאתה מרגיש צורך לנופף בו לעצמך.
אתה לא מסכים להשליך את אותו הדגל כי אם כן, אז זה אומר שהכל בסדר
והרי אתה עדיין לא נשוי!!!
כמו אותם מפגינים שעומדים וצועקים כדי שיתמלאו דרישותיהן.
גם אתה "מפגין למען זכויותך".

האזינו:

התחושות הן אינם המציאות.
המציאות היא עובדתית.
והתחושה היא כמו לבוש שאנחנו מלבישים על אותה מציאות.
אכן יש מקום גם לתחושות שאינם נעימות.
הן מאותתות לנו- מזכירות לנו,שאנחנו צריכים להיזהר,לפעול
אבל אסור לנו ליפול במלכודת,אסור לנו "לתפוס" את התחושות כמציאות עובדתית.
אתה לא נשוי,זאת עובדה,זאת מציאות.
אבל " אתה מסכן" זו תחושה ולא מציאות.
ןתחושה אפשר לשנות.
כאשר התחושה לוקחת פיקוד על חיינו,
כאשר התחושה חורגת מתחום פעילותה,
כאשר במקום להיות רק תזכורת שמניעה לפעולה,
היא הופכת להיות מציאות מדומה של חיינו
זה הזמן לפעול לשנותה.

ומאיפה אני יודע את זה?
מפרשת השבוע.

כשיעקב אבינו שולח את המנחה לעשיו,הוא אומר לעבדיו,
"…ויאמר אל עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר".
רש"י במקום מסביר שיעקב רוצה להשביע את ליבו של עשיו ולכן אומר לעבדיו לשים רוח בין עדר לעדר,שיראה כצאן רב.
וכי עשיו אינו יודע לספור ?
מדוע שהמראה הרחב יגבר על המציאות העובדתית?
אלא שיעקב יודע שהמציאות העובדתית אינה חשובה.
מה שחשוב זו התחושה.
אם יצליח לייצר את התחושה הנכונה,היא תגבר על המציאות העובדתית.
אנשים לא מבחינים ומבדילים בין מציאות לבין תחושה.

על יעקב מעידה התורה שהוא ירא,
" ויירא יעקב מאד ויצר לו…"
אבל כשהוא פונה בתפילה לבורא עולם הוא פותח במילים,
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת …"
הפחד לא מונע ממנו להתבונן ולהתמקד בכל הטוב שיש לו.
תחושת הפחד לא הופכת למציאות העובדתית של חייו.
כי תחושה נחוצה כדי להניע לפעולה
אבל עדיין היא רק תחושה.

יוסי הקשיב… היה נראה שהוקל לו.
וכן…הוא ביקש להיפגש גם בשבוע הבא.

שבת שלום.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]